 | | שלום לך, ההתלבטות שלנו גדולה, האם להמשיך ולכתוב על שלב 4, כל כך הרבה דברים קורים בשלב 4... מצד שני, לא פעם אנחנו נזהה שלמרות שהעיבוד ממשיך ועולים חומרים משמעותיים ומענינים, אין יותר מצוקה והעבודה על זיכרון המטרה יכולה להתקדם לשלב ההתקנה. אז החלטנו לעבור לשלב ההתקנה, שלב החוצפה שבו הצמיחה הפוסט טראומטית תופסת מקום ומונכחת. הכאב הופך לכוח, מה שלא הורג אותנו, מחשל אותנו. החומרים הטראומטים שכבר לא מעוררים מצוקה יכולים לעבור שינוי ולהפוך למשאבים! לא פעם בהדרכות אנחנו שומעות כי מטפלים רבים פשוט מדלגים על שלב כה חשוב זה, או נמנעים מלהכנס אליו מסיבות שונות. הפרוטוקול הוא שלם הגדול מסכום חלקיו, הגדולה שלו נובעת מהדיוק, העומק והחשיבות שיש לכל שלב ושלב. חשוב לנו בגליון זה לתת מקום לשלב הכה חשוב ומשמעותי של התקנת ההיגד החיובי, שלב 5. יש לזכור שזיכרון שאינו מעובד, גם אם רק בקצת, עדיין מרעיל את המערכת. תיאוריית הAIP מסבירה כי המשמעות של שלב זה היא לאפשר מעבר של הזיכרון הטראומטי מהמערכת של הזיכרונות השמורים בצורה שאינה אדפטיבית, למערכת של הזיכרונות השמורים בצורה אדפטיבית. שהרי, זיכרונות טראומטיים אשר עברו עיבוד והופכים לזיכרונות אדפטיביים הם ביטוי של החלמה וצמיחה פוסט-טראומטית. |  | | את המונח "צמיחה פוסט טראומטית" טבעו טדשי וקלהון (Tedeschi and Calhon, 1995), שהתייחסו לסוגים שונים של משברים ואירועי דחק. הם הראו כי חלק מהאנשים הצליחו להשתמש בטראומה שעברו כמנוף להתפתחות חיובית. הצמיחה באה לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: - שינוי בחוויית העצמי: תחושות של חוסן פנימי מוגבר, סיבולת וכוח, המתעוררות דווקא מתוך ההכרה בפגיעות וההתמודדות הקשה עם סבל ואין-אונים.
- העמקה ביחסים בינאישיים: חוויה חזקה יותר של חיבור, אמפתיה ורגישות לזולת ולסבל אנושי, הערכה גבוהה יותר של משאבים חברתיים, פיתוח מיומנויות בינאישיות והרחבת מעגלי השתייכות.
- שינוי בסדרי עדיפויות ערכיים, ובהשקפת העולם: הערכה מחודשת ומלאה יותר של החיים ועיסוק בשאלות קיומיות ורוחניות, בעקבות החוויה הטראומטית והמפגש האפשרי עם סכנה ומוות.
בנוסף, אנשים עם כושר התאוששות זיהו בעקבות האירוע הטראומטי הזדמנויות חדשות, שעל אף שחשו כי הן נוצרו מכורח, הן נתפסו כבעלות פוטנציאל חיובי. |  | | כדי שתתאפשר צמיחה מטראומה, צריכה להיבנות משמעות חדשה מתוך הכאוס, הצער והסבל. | | בשלב ההתקנה, לאחר שרמת המצוקה ירדה ל0 או לרמה אקולוגית, נבדוק האם המילים החיוביות שבחרנו עם בחירת המטרה לעיבוד (שלב 3) עדיין מתאימות. הPC המתאים עשוי להשתנות בתהליך העיבוד, לא פעם נראה תנועה בין התמות השונות, ולכן בהתאם גם הPC ישתנה. כך, שהכרחי לבדוק האם הוא עדיין מתאים, או שמא יש להחליפו בהיגד חיובי מתאים יותר. כאשר יש לנו את ההיגד החיובי המתאים, נבדוק את התוקף שלו לצד האירוע עליו אנחנו עובדים - בדיקת הVOC. יש לשים לב, אם הציון נמוך מ4, כדאי לבדוק אם אפשר לדייק את ההיגד. בשלב זה שבו אין מצוקה נצפה לציון VOC יחסית גבוה. ניתן לרכך או לעדן את הPC כך שיהיה קל יותר להאמין בו. למשל באמצעות הביטוי "מספיק טוב" או "אני בתהליך ל..." או "אני לומדת ל..." בשונה משלב 4 שבו כל עוד יש חומר חדש, שינוי או תנועה אנחנו ממשיכים עם העיבוד. העיבוד בשלב 5 דומה לעבודת EMD כלומר שלאחר כל סט אנחנו בודקים את מדד הVOC. כמובן שיש להפעיל שיקול דעת ואם עולים חומרים רלוונטיים של עיבוד אנחנו נשתמש באמירה "לך עם עם זה" ונמשיך בעיבוד. חשוב לזכור, שלב ההתקנה של המחשבה החיובית הוא חלק משלבי העיבוד, גם בשלב זה אנחנו משתמשים בגירוי מהיר וארוך (ככל שמתאים למטופל). בזרימה הטבעית של תהליך העיבוד, המצוקה יורדת דרך תהליכים של חיבור למשאבים, ולכן פעמים רבות כאשר הSUD הגיע ל 0, המשך התהליך הוא מהיר וקצר. כך שלא פעם לאחר שניים או שלושה סטים הVOC יגיע לרמה 7-6 או אקולוגי, כך שנוכל להמשיך לשלב הבא. ועדיין, יש לתת את המקום לחומרים לעלות ולמצוא את מקומם ולא פעם שלב זה ארוך לא פחות משלב 4. לעתים מטופלים זקוקים ליותר זמן בשלב ההתקנה. בשלב זה עדיין עשויים לעלות חומרים חדשים, עשויה להתעורר שוב מצוקה, פחד משינוי, חוסר במיומנויות, אמונות חוסמות, מחשבות קטסטרופליות ועוד. על כן, יש לתת לו את הזמן והמקום כחלק בלתי נפרד מהתהליך. |  | | מפגש עיבוד מסתיים עם SUD=5... אנחנו עושות שלב 7 לפגישה לא גמורה (עוד נדבר על זה בניוזלטר עתידי) ונפגשות שוב לאחר שבוע. בשלב 8 (גם על זה עוד נדבר) המטופלת מדווחת על שיפור בהרגשה הכללית, שינה מעט טובה יותר ופחות מחשבות שליליות. אנחנו בודקות את הSUD של האירוע עליו עבדנו והיא מדווחת שאין בכלל מצוקה, הנושא כבר לא מעסיק אותה בכלל! אני בודקת מה שלום הPC, במפגש הקודם המטופלת בחרה היגד שדיבר על ערך עצמי גבוה. הרגשתי שהוא לא מדוייק, בגלל המורכבות של הדברים וכדי לאפשר להגיע לשלב העיבוד, בחרתי לא להתעקש על הPC בידיעה שנחזור אליו בשלב 5. עכשיו, שבוע אחרי, עדיין קשה למצוא PC מתאים. אנחנו מדברות מעט על כל מיני אפשרויות והמטופלת מדייקת למשפט שנכון ומתאים לה - "אני בעלת יכולת" (גם הפעם אני לא בטוחה לגבי המשפט הזה אבל זורמת איתה ובודקת את הVOC. משהו לא מרגיש לי מדוייק.) המטופלת מדווחת על VOC=7, אנחנו מתקדמות להתקנת המשאב. סטים מהירים של BLS
מטופלת: "מתחדד לי זה שאני יודעת, הידיעה מאפשרת לי לנצח, זה יותר עמוק מיכולת, זאת בחירה". (למרות שהVOC=7 ולמרות שהאסוציאציה על פניו נראית חיובית ומחזקת את ההיגד החיובי, אני מרגישה אקטיבציה מסויימת ומשהו פשוט לא יושב לי נכון. יש תנועה בין התמות מפגיעות לבחירה, על כן אני מחליטה להמשיך לעוד סט). אני: "לכי עם זה" BLS
מטופלת: "יש כעס על אמא. לא יודעת מה קורה בגוף". אני: "לכי עם זה" BLS מטופלת: "אני מחפשת פתרונות רציונאלים. בא לי לקלל, אני אוהבת לקלל. עולה בגוף זעם". (אני לא בטוחה מה קורה בתהליך העיבוד, אולי קצת הלכנו לאיבוד?) "לכי עם זה" BLS
מטופלת: "כשאמא נפגעת, זה מרגיש כאילו כל הכאב שלה נשפך עליי. היא נראית כל כך מסכנה, שזה כמעט מכריח אותי להרגיש אשמה. יש בי רגעים של חמלה כלפיה, אבל מיד אחר כך גם עולה משהו אחר – כעס, תסכול, אפילו מין דחף אלים. כאילו יש בתוכי שני קולות שנאבקים. אני מרגישה כמו מישהו שניסה כל חייו להיות מתוכנת לרַצות, לרַצות, לרַצות – ופתאום משהו בתוכי נשבר. אני יוצאת לחופשי, אבל החופש הזה עדיין כבול בקודים ישנים שלא מרפים. כמו רובוט עם נשמה שמתחילה להתעורר". שזירה -> "ואם הכל היה אפשרי? איך זה היה אחר?" מטופלת: "הייתי רוצה שיהיה לי מנגנון התעלמות, שלא יעניין אותי שהיא נפגעת". אני: "לכי עם זה" BLS
מטופלת: "באמהות שלי, רוב הזמן יש משא ומתן עם הבת שלי, אבל כשזה מגיע לביטחון ובריאות שלה, אין שיח. כשעוברים לי את הגבול, מאבדים אותי. גם לבעלי אני שמה סימן עצור כשצריך". (אני חושבת לעצמי בהתרגשות שמתחיל כאן תהליך של הכללה). אני: "לכי עם זה" BLS
מטופלת: "אם הייתי יודעת אז לשים גבול, הייתי אומרת - זה לא נעים לי כשאת מדברת עלי כך. הדרך היחידה לנצח אותה, זה להתעלם ממנה. אני עושה את זה יותר ויותר". אני: "לכי עם זה" BLS
מטופלת: "בריבים עם בעלי, למדתי לגרום לו לעצור". (לאור הזמן של הפגישה שהולך ומתקצר והיות ויש כאן אסוציאציה שניה ברצף המדגימה הכללה, אני רוצה להתכנס לעבר התקדמות לשלב הבא, לבדיקת VOC) שזירה --> "אז מה זה אומר עליך?" מטופלת: "אני יודעת לשמור על עצמי". אני: "וכאשר את מעלה את האירוע המקורי ושמה ליד את המילים הללו, כמה זה מרגיש לך עכשיו נכון שאת יודעת לשמור על עצמך. מ1 בכלל לא ועד 7 נכון לחלוטין?" מטופלת: 7 אני: "לכי עם זה" BLS (הסט הזה הוא כבר סט לחיזוק של ההיגד החיובי שהפעם מרגיש לי מדוייק עבור המטופלת והתהליך שלה).
מטופלת: "זה מרגיש טוב". |  | | טדשי וקלהון (Tedeschi and Calhon, 2004) מדברים על תזוזה (shift) או מסגור מחדש (reframing) של משמעות הטראומה ותוצאותיה עבור הנפגע. תזוזה זו יכולה להופיע מתוך תובנות אליהן מגיע המטופל, או בסיוע מטפל הקשוב לאפשרות של צמיחה והמסייע בהבניית נרטיב אחר עם המטופל (Meichenbaum,2006) . מציאת מכנה משותף עם אנשים במצוקה, מודעות לחוויית ותפקיד קורבן, הגשמת דברים שוויתר עליהם קודם לכן לצורכי הסתגלות, מציאת משמעות ועוד (כהן, 2010). |  | | שינוי חיובי וצמיחה לאחר הטראומה מחייבים ערוץ הקשבה לחיפושיו של המטופל, להתחבטויות שלו ולשאיפות ולמטרות שהוא חותר אליהן, בין במודע ובין באופן לא מודע, כדי להוביל את הטיפול מהרמה של עיבוד הטראומה ויצירת רגיעה לרמה של גיבוש תפיסה עצמית חדשה, הערכה אקזיסטנציאלית מחודשת של חייו ובנייה מחדש של מערכת האמונות שלו (יאנוף- בולמן, 2006). כאשר מתחילה הפנמה הטמעה של המידע החדש, נוצרות סכמות מחודשות. במצב כזה מתרחש לעיתים קרובות תהליך חיפוש ומציאת משמעות וחשיבות באירוע הקשה. אתגור סכמות ותפיסות המתרחש כתוצאה מהטראומה מוביל לתנועה ומסגור מחדש של משמעות הטראומה ותוצאותיה, ובניית נרטיב חדש. אף על פי שתהליך זה עלול ליצור מצוקה רבה, הוא גם יכול ליצור צמיחה והעצמה של האדם המתמודד עם הטראומה. | | | | לסיכום, תהליך העיבוד הטיפולי מטראומה הוא מסע מורכב ודינמי, שבו המטופל עובר ממצוקה וכאב עמוקים אל המקום שבו מתחילה להיווצר משמעות חדשה וצמיחה. המעבר משלב העיבוד לשלב ההתקנה (שלב 5) הוא נקודת מפנה משמעותית בתהליך – שלב שבו הכאב הטראומטי, שכבר אינו מעורר מצוקה, מתמיר לכוח ומקור למשאבים פנימיים. שלב ההתקנה מבטא חוצפה בריאה של צמיחה פוסט-טראומטית – תנועה אל עבר חיבור מחודש לעצמי, להעמקת הקשרים הבינאישיים, ולשינוי משמעותי בתפיסות החיים והערכים. באמצעות ההנחיה והליווי של המטפל, נוצרת הזדמנות שהטראומה תהפוך למנוף להתפתחות, לתעוזה ולחיים מלאים ומשמעותיים יותר. למרות האתגרים והמצוקה שעשויים ללוות את הדרך, שלב ההתקנה מאפשר להטמיע שינוי אמיתי, ולגלות עוצמה פנימית חדשה – להפוך כאב לכוח ולצמיחה. לכן כל כך חשוב להקדיש את הזמן הנחוץ לשלב ההתקנה הכה משמעותי בתהליך ההחלמה והצמיחה. | | שלב 8 ממשיכות לעבד - השיתופים שלכם | | עדנה: תודה דורית ונעמי. המידע כל כך חשוב, ומשמעותי . תקיעויות בשלב העיבוד. תודה על עושר ליווי והכונה אין סופיים. תודה, עדנה! זה כל כך משמעותי עבורנו לקבל את המשוב הזה. |  | | ליטל: תודה על עוד ניוזלטר מרתק. EMDR זו עבודה ממש מורכבת וקשה (האם זו אמונה חוסמת?) ולפעמים זה מקשה עלי להתחיל את התהליך ואני מעדיפה להמשיך בטיפול שיחתי "רגיל". תודה ליטל על הכנות. מה שאת מתארת מאפיין מטפלים בשלב מעבר לאחר לימוד הEMDR. למדנו שהדרכה צמודה מסייעת בתהליך ההטמעה של EMDR למטפלים מנוסים. אנחנו גם מקוות שהניוזלטר מסייע גם, בדרכו. | | | | תרצה: תודה על הכתבות שלכן.מאוד משמעותי וזהלא ברור מאליו. תודה תרצה יקרה, את מוזמנת לספריית הניוזלטרים שלנו עד כה פרסמנו למעלה מעשרים ניוזלטרים. בתחתית המייל יש קישור. | | | | חיה: אתן פשוט מדהימות. תודה רבה רבה! כיף. לקרוא להיזכר ללמוד ולחדד, זה מושקע בטירוף. מעריכה מאד. תודה חיה, אנחנו נהנות מהפרגונים ומזמינות להנות גם מהקורסים הדיגיטליים שלנו בהם אנחנו מעמיקות עוד יותר בנושאים של עבודה עם פגיעות מיניות, מקרים מורכבים, עבודה בקבוצות והעמקה בפרוטוקול הבסיסי. | | | | הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו. | |
